מחקרים ישראליים מראים כי דרמטופיטים הם גורמי המחלה הדומיננטיים ביותר, האחראים לכ-87% עד 90% ממקרי פטרת הציפורניים בישראל, כאשר הפטרייה Trichophyton rubrum היא האורגניזם המבודד ביותר בבדיקות מעבדה. דפוס זה תואם את המגמות העולמיות שבהן הדרמטופיטים שולטים.
התפלגות האורגניזמים לפי סוג:
דרמטופיטים (87-90%) – המין T. rubrum הוא הנפוץ ביותר באופן כללי.
מיני קנדידה (Candida) – מבודדים בתדירות גבוהה יותר מציפורני הידיים, במיוחד אצל נשים, כאשר השכיחות עולה עם הגיל. Candida parapsilosis היא פטריית הקנדידה השכיחה ביותר באוכלוסייה בישראל.
עובשים שאינם דרמטופיטים (NDMs) – מבודדים בשיעורים נמוכים, כאשר Aspergillus terreus הוא העובש השכיח ביותר בקבוצה זו.
איזה זיהומים מעורבים?
מחקר מולקולרי שניתח דגימות מברזיל, קנדה וישראל מצא כי הפטרייה T. rubrum זוהתה ב-98% ממקרי פטרת הציפורניים בישראל. עם זאת, בדגימות מישראל היה סיכוי נמוך יותר למצוא זיהומים מעורבים (דרמטופיט בשילוב עובש שאינו דרמטופיט) בהשוואה לדגימות מברזיל. ישראל הציגה דפוס הדומה יותר לזה של קנדה, שבו שלטו זיהומים של דרמטופיטים בלבד. שכיחותם של זיהומים מעורבים עלתה עם גיל המטופלים בכל המדינות שנחקרו.
דפוסים קליניים ומאפיינים דמוגרפיים לפטרת ציפורניים
הבדלים בין המינים:
בבדיקה בקבוצת המחקר הכללית בישראל, זיהומי קנדידה היו נפוצים יותר בציפורני הידיים של נשים.
בקרב חיילי צבא ההגנה לישראל (צה"ל), לחיילים גברים הייתה שכיחות גבוהה יותר של פטרת ציפורניים ברגליים (35%) בהשוואה לחיילות (28%).
דפוסי גיל:
זיהומי קנדידה הלכו וגברו עם הגיל.
זיהומים מעורבים (דרמטופיט בשילוב עובש) היו נפוצים יותר בקרב מטופלים מבוגרים.
גורמים תעסוקתיים:
לוחמים הציגו שכיחות גבוהה יותר של פטרת (39%) בהשוואה לחיילים עורפיים (32%).
הציפורניים היו אתר הפגיעה המרכזי בקרב אנשי צבא.
עונתיות:
זיהומי הפטרת הגיעו לשיאם במהלך חודשי הקיץ בקרב אוכלוסיית החיילים בצה"ל.
רגישות לתרופות אנטי פטרייתיות
בדיקה של כ-100 בידודים של דרמטופיטים ופטריות קנדידה מחיילים ישראלים הראתה כי טרבינאפין (Terbinafine) הייתה התרופה האנטי פטרייתית הפעילה והיעילה ביותר נגד האורגניזמים שבודדו.
ממצאים אלו מצביעים על כך שבעוד שפרופיל האורגניזמים המחוללים בישראל דומה למדינות מפותחות אחרות (שליטה של דרמטופיטים כאשר T. rubrum הוא המין המוביל), קיימים דפוסים דמוגרפיים ותעסוקתיים ספציפיים המשפיעים על שיעורי הזיהום ועל התפלגות האורגניזמים.